יש רגעים בחיים בהם אני מרגישה בדידות
למרות שאני מוקפת באנשים.
כולם מסביב מחייכים אלי אבל בפנים מרגישה שאין כתף להישען עליה או מישהו לחלוק איתו את השמחות.
זה קורה כשאני לא מספיק אוהבת את עצמי.
כשאני לא אוהבת את עצמי אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי.
וזה מחליש
ברגעים כאלה אני מסתכלת במראה ומזכירה לעצמי דברים שאני אוהבת בי:
העיניים
השיער
החיוך
האכפתיות
היושרה
הכנות
הצחוק
ההישגים
היכולות
ההשראה
העוצמה
לאט לאט זה מחלחל
עד שאני חוזרת לאהוב את עצמי במקסימום.
ואיך אתם מתמודדים עם רגעי הבדידות?
