"כאשר אדם צועד נגד גורלו,
לעיתים קרובות הוא נאלץ לשנות את דרכו"
משפט מדוייק של פאולו קואלו
כשאני מרגישה מחוברת לדרך שלי,
המטרה נמצאת לנגד עיני והדרך כאילו
נסללת מעצמה בקלות וללא מאמץ מיותר.
אבל כשאני פחות מרגישה מחוברת,
התחושה היא שאני הולכת עם "ראש בקיר".
לא משנה כמה תוכניות ומאמצים אני מקדישה
זה פשוט לא עובד!
זה הרגע שאני מזכירה לעצמי (ולכם)
לעצור שניה מהמירוץ
לקחת פסק זמן אמיתי
ולשבת עם עצמכם בשקט.
לשאול את עצמכם:
האם הדברים תקועים?
האם העשייה משמחת אותי?
האם בסוף היום אני מלאת התלהבות ואנרגיה?
אם התשובה היא לא
נסו לאתר מה בחייכם פשוט לא שייך לגורלכם…
ברגע שתשחררו את הפקק הזרימה תחזור אליכם
איך אתם מרגישים עכשיו?
תקיעות או זרימה?
